אלביט מערכות ל"א וסיגינט- אלישרא בע"מ נ' בילסקי

פסק דין

הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

בתיק זה אין מחלוקת על האחריות, שכן הנהג מטעם הנתבע מודה כי פגע ברכב התובעת מאחור. המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף הנזק, לשאלה האם חשבונית התיקון משקפת את התשלום האמיתי ששולם בגין הנזק נשוא התאונה בתיק זה, וכן ביחס לשאלה האם זכאית התובעת להוצאות משפט ושכ"ט אם לא הקדימה פניה לנתבע בטרם הגשת התביעה.

אשר לשאלת היקף הנזק, הרי שהוא הוכח בחוות דעתו של השמאי, וחוות דעתו לא נסתרה. יכול היה הנתבע להגיש חוות דעת נגדית מטעמו או לזמן את השמאי לחקירה, ומשלא עשה כן עומדת חוות דעת השמאי כראיה יחידה להיקף הנזק, שאין סיבה שלא לקבלה. אכן, הנהג מטעם הנתבע העיד כי לטעמו מדובר היה בנזק קל וכי אף לרכבו לא נגרם כל נזק; והנתבע העיד כי היו ברכב פגיעות במוקדים נוספים ואולם, מחוות דעתו של השמאי עולה כי הוא העריך את הנזק רק בחלק האחורי ואף החשבונית מעידה על תיקון החלק האחורי, ועל כן אין כל רלבנטיות לטענה כי היו ברכב פגיעות נוספות במוקדים אחרים. מי שמוסמך לחוות דעתו על היקף הנזק הוא שמאי שזו מומחיותו וברור כי חוות דעתו, שלא נסתרה, עדיפה על פני סברה או הערכה בלתי מקצועית של הנתבע או הנהג מטעמו.

ביחס לטענה כי התובעת מקבלת הנחה. מדובר בטענה עובדתית הצריכה ראיות. התובעת יוצאת ידי חובתה בהצגת חשבונית התיקון כראיה הטובה ביותר לעלות הטבת הנזק. אם מבקש הנתבע לסתור טענה זו הרי שהיה עליו לבקש לזמן מי מטעם התובעת כדי לנסות ולהוכיח כי התשלום בפועל בגין הנזק היה נמוך ממה שרשום בחשבונית, וזאת מכוח הכלל כי לפיו בעל דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו. משלא עשה כן הנתבע, הרי שיש לדחות את טענתו. בנקודה זו יצוין כי איני מקבל את טענת הנתבע כי העובדה שבחשבונית שצורפה לכתב התביעה רשומה "יתרת כרטיס" כדי ללמד כי בשל יתרה פתוחה בכרטיס קמה חזקה כי התובעת מקבלת הנחות. כפי שציינתי לעיל, מדובר בטענה שיש להוכיחה והנתבע לא עמד בנטל זה.

ביחס להוצאות המשפט, העידו הנתבע והעד מטעמו כי לא קיבלו את מכתב הדרישה מיום 14.6.11 ששלח ב"כ התובעת. התובעת לא צירפה אסמכתא על קבלת המכתב אצלם, זולת הצגת המכתב עצמו. ככלל, טוב יעשה תובע עם יקדים דרישה בטרם יגיש תביעה לבית המשפט. ואולם לא מדובר בכלל בל יעבור. כך למשל , אם נתבע, גם לאחר שקיבל את כתב התביעה, מגלה אי רצון לשלם את המגיע, גם אז ברור שמכתב התראה, לו היה נשלח, לא היה משיג את מטרתו. במקרה זה, לאור הטענות בכתב ההגנה ברור כי הנתבע הכחיש את הנזק ואת היקפו ועל כן לא היה מנוס מבירור התביעה. גם בעדותו חזר הנתבע על כך כי הנזק מוגזם ולא היה משלם וכי הדבר היה תלוי בגובה הדרישה; ומשמע שבנסיבות המקרה לא היה בקבלת מכתב הדרישה כדי למנוע בוודאות הגשת תביעה זו. על כן במקרה כזה אין מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של התובעת, ומה גם שהתביעה הוגשה כשמונה חודשים לאחר שלשיטת התובעת, שלחה מכתב לנתבע.

לאור כל האמור לעיל אני מחייב את התובע לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה מיום חשבונית התיקון ובתוספת אגרה ששולמה ושכ"ט בסך 1,200 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.